שניאור, קול דמיך צועקים: אשמים אנחנו

הוספת הערה

הערה מ דרור רשף ב יולי 18, 2010 at 8:56pm

מאמר חשוב. כדאי לפרסם הלאה. כמו כן יש הרבה נתונים של הוועדה ומהעולם על היתרונות הכלכליים של פעילות גופנית - פשוט צריך לפמפם את זה הלאה.

הערה מ ערן הסביבתן ב יולי 9, 2010 at 6:47am

ציטוט מהטור:
"..בחצר הפקולטה יותר קל לעשן ולקנות ג'נק פוד מאשר להחנות אופניים.."
אהבתי משפט חזק ביותר.

הערה מ עודד גלעד ב יולי 8, 2010 at 11:05pm

עמית ואמיר - זה חשוב מאוד, מבחינה חינוכית, שההורה יעצור עם הג'יפ שלו ליד שער הכניסה לבית הספר. אחרת, איך המורים ידעו מי הבוס? ואיך הם בדיוק ידעו איזה ילדים הם בעצם אתרוגים שאסור להגיד להם מילה רעה "כי אחרת אבא שלי יבוא עם הג'יפ שלו ואז נראה למי יש פגוש יותר גדול".
איך החברים ידעו שאמא אוהבת את הילד שלה, אם היא נותנת לו ללכת ברחוב ומפקירה אותו לעשן של כל האגזוזים של כל ההורים האחרים?

הערה מ אמיר כרמל ב יולי 8, 2010 at 3:10pm

עמיתוס, אני רואה את התופעה שאתה מתאר במתנ"ס של גבעת שמואל. ההורים היו מעדיפים (אם יכלו) להכנס לתוך המתנ"ס עם הרכב, לעשות פרסה במסדרון, לפתוח את הדלת ולקבל את הילד ישר מהמדרגות אחרי סיום החוג. הם לא עושים זאת רק מפני שהמעבר לתוך הבניין צר מדי...
קצרה היריעה מלתאר את המלחמה שנדרשה בכדי להתקין מחסום שיבודד את המתנ"ס מהחנייה, וגם אחרי התקנת המחסום, הוא לרוב פתוח. לך דבר אל הלמפה...

הערה מ עמיתוס ב יולי 8, 2010 at 1:47pm

מסכים עם כל מילה.
כאשר בן אדם עוטה על עצמו חליפה של טון מתכת הוא נהפך מנוכר ואגרסיבי.
אני רואה את זה גם על עצמי כאשר (בעוונותי) אני נוהג ברכב.
זהו גם מעלה אספקט נוסף של רכב פרטי בנושא החברתי : ניכור ,ניכור וניכור.

אני כל פעם מזועזע מחדש ממה שאני רואה :
הורים (מאוד אוהבים) שחייבים להחנות את הרכב על המדרכה בכניסה לגן של הילד : ככל שיותר קרוב לכניסה זה יותר מראה על דאגה לילד ולעזאזל כל הולכי הרגל שיאלצו לרדת לכביש.
אתול חזיתי בהרצליה פיתוח בנהג ג'יפ שנסע על המדרכה וכמעט דרס אישה זקנה ,הזעקות שלה לא ממש נשמעו בתוך הרכב המפואר ואפילו לא היה צריך להסתכל לה בעניים.

הערה מ Carmit Ben Yemini ב יולי 8, 2010 at 10:25am

כמה שדבריך צודקים. כמה שהחברה שלנו התכערה בחפזונה לממש את אנוכיות הפרט תוך עיוורון לציבור כולו. כמה שפרטו את בריאות הציבור לטובת רווחים מיידיים צרי אינטרסים. מגמה זו היא ברורה ואיטית כך ש"התרגלנו" ואיננו מבינים כמה רע עד שאנו נוסעים לחו"ל ומבינים שאפשר אחרת....

הערה מ עמרי שפר ב יולי 8, 2010 at 9:46am

מצמרר ומרגש.
אתה יודע, לפעמים אני ניצב בפני דילמה אם לעודד אנשים לרכב על אופניים במדינה שלנו, ובייחוד בעיר שלי, חיפה. אני יודע שבסך הכל התוצאה הסופית של עם על גלגלים תהיה מאוד חיובית ולמעשה חיונית לעתיד טוב יותר ולאיכות חיים טובה. אבל עד אז. עד אז אני פשוט מפחד. ולא על עצמי, אני מפחד לשלום הרוכבים שלי.

הערה מ עודד גלעד ב יולי 7, 2010 at 4:39pm

טור מטלטל ומופתי.
אני מכבד מאוד את שינוי ירוק - אבל הטור הזה צריך כעת להתפרסם גם בעיתונות הארצית.

הערה מ אמיר כרמל ב יולי 7, 2010 at 12:31pm

מאיר,
התרגשתי מאוד לקרוא את המאמר שלך.