הדף של איתמר ברגר

בחזרה לעתיד/ איתמר ברגר

לא ניצחנו בבחירות האחרונות.
אישית, הצטרפי לקמפיין של התנועה הירוקה-מימד בשלב מאוחר מאוד. כך שאין לי מניות רבות בהישגים של אלו שעבדו הרבה יותר קשה ממני. מאחר ולא השקעתי את נשמתי במאבק, היגון אינו מונע מבעדי לנתח את הגורמים לכך שטרם נכנסנו לבית הנבחרים.
המציאות הישראלית מורכבת ומעורערת. אחטא בפשטנות וברדידות, אם אתיימר לסכמה בכמה מילים. זה בדיוק מה שבכוונתי לעשות…
כפי שאני מבין את הדברים, ישנן שלוש סיבות עיקריות לכך שלא עברנו את אחוז החסימה:
1) הלחימה בעזה.
2) תפישת הנושאים הסביבתיים כלא באמת חשובים, בהשוואה לאיומים ביטחוניים-מדיניים.
3) הבלבול הירוק.

אין לנו הרבה מה להתעסק בכל מה שקשור למצב הביטחוני ולשיכרון הכוח האוחז באומה בעקבות מלחמה טובה. את זו הבאה, נקפיד לתזמן באמצע תקופת כהונתה של הכנסת.

מאז התחלתי לדבר על איכות הסביבה, מסבירים לי כל ידידיי השפויים והרציונאליים שאקולוגיה הנה סוג של מותרות. משהו שהשוויצרים המשועממים יכולים להרשות לעצמם. לנו בישראל יש מלחמות, טרור, תאונות דרכים, אבטלה…
עם הטיעון המופרך הזה אין לנו סיכוי להתמודד בכמה שבועות של קמפיין בחירות. העם היושב בציון חונך על ברכי אידיאולוגיה ששמה את "ביטחון המדינה" לפני כל רעיון אחר. לא זהו הזמן לעצב מחדש את השקפת עולמו. על מנת לחולל שינוי תודעתי עמוק ואמיתי, חייבים לחשוף את הציבור באופן עקבי ומתמשך למסר ש"איכות הסביבה" אינה עוסקת בהיכחדות חיפושיות ביערות הגשם. מדובר בחיים, בבריאות ובעתיד שלנו ושל הילדים שלנו. צורך קיומי, חיוני ודחוף.
אין טעם להעמיס על כולם את הכול. למרבית תושבי עפולה לא ממש אכפת מהמחדל שמתהווה ברמת חובב. לפעמים, עדיף שהפניה תהיה נקודתית ומקומית. לחשוף אנשים למה שנוגע להם במישרין ובהחלט אמור להטריד אותם. אישית.

צריך לחזור ולעמת את תושבי נהריה עם העובדה, שעל כל תושב שנפגע מקטיושה, מתו (וממשיכים למות) מאות מסיבוכים הקשורים באזבסט.
לשמר בתודעה של אוכלוסיית גוש דן את המשמעות של 1,400 בני אדם שמתים מידי שנה מזיהום אויר. בעברית פשוטה, עסקינן בהרבה יותר קורבנות ממה שגבו מאתנו האינתיפאדה או שתי המלחמות האחרונות.
הגיע הזמן שכל מי שגר בחיפה ובקריות יידרש להתמודד עם סדרי הגודל של הסיכון, הטמונים במיכל של 14,300 טונות של אמוניה. ממש לא הסכנה הקיומית היחידה ששוכנת לפתח ביתם. אבל אחת שיכולה להתבקע, במקרה של רעידת אדמה. למשל. ועלולה לגרום לפיצוץ שרדיוס הקטל שלו יגיע ל-­5­6 ק"מ. יש תרחישים מדעיים שמעריכים שמאות אלפים ייפגעו. אין קסאם שגובה קורבנות כאלו. אבל איומים מסוגו לא יורדים מהשיח הציבורי והתקשורתי.
אותם תושבים של אזור מפרץ חיפה, פיתחו אדישות ושאננות לשיעורי התחלואה והתמותה מסרטן בקרבם. עוד נתון סטטיסטי אליו התרגלו והפכנו לחלק משגרה. גם המסר שלנו יכול להפוך לנחלתם של מיליוני אנשים, שחייהם מושפעים באופן ישיר מהזנחת החברה והסביבה. גם בלי שכל אם עבריה תדע מהי ההגדרה המילונית של דיוקסינים, אפשר לעזור לה להפנים את הרעיון שזה יכול לסכן את הילדים שלה. לשכנע אותה שלא מדובר בכוח עליון או בגזירה משמים, אלא בתוצאה של התנהלות שלטונית. התנהלות, שאפילו לה יש את הכוח להיות חלק מהשינוי שלה.
יש לנו שנתיים וחצי (עד הבחירות הבאות) להפוך את המסרים שלנו לרלוונטיים. אחרת המאבק שלנו לעולם לא יהווה אלטרנטיבה משמעותית עבור 95% מתושבי הקהילות אליהן עלינו לחדור.

בתור אחד שבחר באחת מאותן מפלגות זעירות ועלומות, היה לי מאוד ברור למען איזו אג'נדה חברתית-חינוכית-מדינית אני מצביע. כשם שספק אם לאי-מי מאלו שהצביעו "קדימה" היה מושג באיזה סדר-יום הם תומכים. אולי, כי אין.
במהלך השעות שהעברתי בקרבת הקלפי פגשתי מעטים שהיה להם מושג מה עומד מאחורי "התנועה הירוקה – מימד". מעבר לספקנות הכללית כלפי רשימה שמרבית הסקרים לא מנבאים לה סיכוי לצלוח את אחוז החסימה, נתקלתי בהמון בלבול שמקורו בריבוי הבלתי נסבל של סיעות המתהדרות בזהות ירוקה זו או אחרת. נדרשתי לכמה דקות בכדי להסביר שאנ'לא מעשן כלום. אפילו לא גראס. גם לדעתי, סיעת הסטלנים ניצולי השואה הנה גימיק הזוי. שאין לי שום קשר למפלגת הירוקים. שיש עסקנים ואופורטוניסטים שיום אחד החליטו לתפוס טרמפ על הטרנד הירוק. ויש פעילי שטח שאחרי שנים של עשייה, הבינו שהגיע הזמן לפעול גם מתוך הממסד.
העניין הוא, שלרוב אין לי יותר מכמה שניות בהן אדם זר מזכה אותי בתשומת לב מסויגת. אחרי משפט ההתנצלות השני, האיש כבר לא איתי. סביר שאיני מחדש כלום לאף אחד מאתנו. כולנו נתקלנו באותה מציאות בעייתית. הנה-כי-כן, עלינו להשתדל להגיע לבחירות הבאות כשבפני הבוחר ניצבים פחות פתקי הצבעה "ירוקים" ויותר הבנה של הייחוד שלנו. בעיקר, במידה ואכן יערך שינוי בשיטת הממשל.
חוששני ש"עלה ירוק" לא מתכוונים ללכת לשום מקום. כלומר, תפקידנו לחדד את ההבדל התהומי בינינו לבין מה שהם.
הכישלון של מפלגת הירוקים הרבה יותר עמוק ומהותי משל סיעות אחרות שלא נכנסו לכנסת. זו בדיוק פרשת הדרכים בה יש לנו הזדמנות להיכנס. יש שם לא מעט אנשים טובים שמקומם עמנו. מותר ורצוי לפנות אליהם עם מסר של פיוס וקבלה. מבלי להיכנס בכלל לדיון על שינוי כלשהו בתפישת העולם שלנו. המפלגה שלהם מיצתה את יעודה. אנו לא שמחים לאידם. אנחנו רוצים לצרף אותם לעתיד. לדרך שאנו מאמינים בה, יש עתיד.

גדלתי על think global – act local. לא רואה סיבה של ניישם את זה ברמת המדינה.
זה מתחיל בתוכנו. בגיבוש הזהות שלנו. ככל שיהיה לנו יותר ברור מי ומה אנחנו, יהיה לנו יותר פשוט להסביר לעולם במה אנו שונים מאחרים.
התהליך נמשך ברמה המקומית. לזהות מצוקות נקודתיות, אוכלוסיות שסובלות מהן ופתרונות שאנו מציעים. הכי נכון, שהפעילים מעכו יקדמו את המאבק בזיהום שיוצרים המפעלים שמדרום לעיר. או בתכנית לבנות על הים שלהם.
יש לנו פעילים בעכו?!
אם נזכה בהכרה שאנו נלחמים על הבריאות, החינוך והרווחה האישית, נוכל למנף את החשיפה לכדי מודעות לחזון שתכליתו שינוי פני החברה בישראל.

שבת שלום לכולנו,

איתמר ברגר